בדידות משתקת

%d7%91%d7%93%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aaאיך יכול להיות שיש לי משפחה ענקית ותומכת, משפחה שלא כל אחד זוכה בכזו.

איך יכול להיות שיש לי חברים מכל הסוגים… כאלו של שנים, שברגע האמת יבואו אלי גם בשעה 2:00 בלילה אם אצטרך עזרה.

איך יכול להיות שאמא ואבא של רן, האיש שלי כל כך ציפו ללידה שלי, כי אני זו שאתן להם את התואר סבתא וסבא לראשונה בחייהם.

איך יכול להיות שאני בת אחרי 2 בנים וזה הבן הראשון שלי, והוריי כל כך ציפו לו.

כולם הגיעו לבקר,

כולם מאוד התרגשו מלידתו.

אז איך יכול להיות שביום חזרתי הביתה הרגשתי הכי בודדה ביקום ?!

בדידות מהסוג שגורמת כאב בעצמות של הגוף.

הפנטזיה הזו של ללדת , של להגיע הביתה עם האושר המופלא הזה שהאיש שלי ואני יצרנו.
הוא כזה מתוק וכולם מרגישים כל כך מאוהבים בו…

אז איך יכול להיות שרק אני עצובה פה?!?

היום אני יודעת את התשובה,

חייתי באשליה, במין פנטזיה שכזו….

שאספיק לעשות כל כך הרבה דברים שלא הספקתי כי אני עובדת במשרה מלאה ועכשיו יהיה לי מלא זמן פנוי לקרוא ספרים, לסדר אלבומי תמונות, לסדר ארונות לפי צבעים, זמן לעצמי, זמן לשופינג עם העגלה המהממת שרכשנו, זמן לבתי קפה כשהילד שלי ישן בתוך העגלה שלו….

אז זהו… שלא!

%d7%91%d7%93%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa1

הרי זה מה שכולם אמרו לי :

"להיות אמא זה דבר מדהים"
"את תתאהבי בו מהרגע הראשון"
"ואיייי יש לך בן?? איזה כיף לך, שתדעי לך, לא צריך בעל כשיש לך בן, זה מאהב קטן שלך"
"וואוו מאיה, את לא יודעת איזה אושר הולך להיכנס לך לחיים ברגע שתלדי"

הכל נכון,
אבל נכון להיום! לא לאותה תקופה,
תקופה ששכחו להגיד לי שהגוף עובר טראומה,
מה עם ההורמונים הארורים?!
מה עם לשלוף את הציצי ולהניק בכל ציוץ של בכי?
מה עם הזוגיות שנעלמת לזמן מסוים? והספונטניות? וזה שאת מאבדת את היכולת לזוז ולו לשניה כדי להיכנס לשירותים?!

אז נכון,
לא כולן עוברות מה שאני עברתי,
אבל מה שחשוב לדעת – לא כל תינוק הוא אותו תינוק כמו של החברה שלנו, או השכנים שלנו, או האחים שלנו.
תינוק נולד עם תכונות משל עצמו ואישיות משל עצמו,
יש תינוק רגוע, כזה שישן ואוכל רוב שעות היממה ויש תינוק שפחות רגוע, ויש תינוק שעומד על שלו ואומרים לך "רואים עליו כבר מהיום הראשון שזה תינוק עם אופי".

התינוק שלי,
תינוק ערני, כזה שלא ישן ביום ולא בלילה, 24 שעות הוא רק בכה,
נשמע מאתגר? נשמע הזוי?
זו הייתה המציאות שלנו למשך שלושה וחצי חודשים מהיום שנכנסנו הביתה עם התינוק שלנו.
למה ?
היו מספר סיבות לכך (אפרט בפוסט – הימים שאחרי הלידה),
אבל הסיבה העיקרית היא שהוא פשוט תינוק וכל תינוק הוא עולם ומלואו שונה לחלוטין מהאחר….
והוא פשוט יכול להיות כזה, כי הוא תינוק.

הסתגרתי שעות בתוך קונחיה משל עצמי,
הרשתי לעצמי לספר את האמת רק לאיש שלי ולאמא שלי.
האמת הייתה אכזרית, איומה יותר מימה שדמיינתי, אמת כזו שחווה אישה לאחר לידה ויותר מיזה אישה שחווה דיכאון לאחר לידה!
כזו אני הייתי!
מסוגרת ומכונסת,
כששואלים מה קורה? אז עניתי שהכל בסדר ואני מסתדרת,
כשרצו להגיע לבקר, לרוב הייתי מבטלת,
למה?
כי עברתי דיכאון אחרי לידה!

ברוך שעשני אישה!

ברוך שעשני אמא של יהונתן.


4 מחשבות על “בדידות משתקת

  1. בחיים קורים דברים שלא מצפים להם, אף אחד מאיתנו לא זהה לאחר ולכן הלא נודע הוא לא נודע.. החשוב ביותר זה שאת אחרי ויצאת מזה חכמה ומחוזקת!! כתיבה סוחפת ומרתקת גאה בך!

    Liked by 1 person

  2. פוסט מאד כן ונוגע ללב. החיים מזמנים לנו התמודדיות לא מתוכננות (ומסתבר שיש לא מעטות כאלו), נראה שיצאת מההתמודדות הזו מחוזקת ומחושלת יותר וזה הדבר החשוב. רק טוב בהמשך הדרך.

    אהבתי

  3. תודה על הפוסט החשוב הזה. ככל שיותר ויותר ידברו על זה, יותר ויותר נשים יגיעו מוכנות לאפשרות, וההילה סביב חופשת הלידה תתפוגג. גם עם תינוק שלא בכה כל הזמן, וגם בלי דיכאון – החודשים הראשונים היו קשים להפתיע.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s